משוררים אוהבים אלכוהול

משוררים אוהבים אלכוהול. רבים מהם סבלו מהתמכרות אליו, חלקם נהגו לברוח אל הטיפה המרה מפני המציאות הקשה של חייהם ולא מעטים מהם השתמשו בו ככלי שתורם ליצירתיות.

כך או כך, בין המשוררים החשובים בעולם, ישנם כמה שהראו חיבה עזה למשקאות משכרים ואף נהגו לכתוב על מצבי שיכרות מבישים.

לכבוד יום המשוררים הבינלאומי, קבלו רשימה שכל חובב אלכוהול ושירה פשוט חייב להכיר: 

 

צ׳ארלס בוקובסקי - אי אפשר לדבר על משוררים שאהבו אלכוהול מבלי להזכיר את בוקובסקי.

אהבתו לטיפה המרה הייתה כה עמוקה, עד שהגדיר אותה כ״אחד הדברים הנהדרים ביותר שצצו על פני כדור הארץ״ (לצדו של הכותב, כמובן).

עוד כנער, התחבבה כוסית המשקה על בוקובסקי.

הרומן הסוער ביניהם נמשך עד סוף ימיו, והאלכוהול נספג גם בתוך שיריו וסיפוריו, שכללו שפה מינית גרפית, לעתים בוטה מאוד, ויש שיאמרו אף מיזוגנית ואלימה.

על כל זאת, בוקובסקי ידוע כשמשורר עם רגישות אדירה לתיאור הדקויות ביחסים בין בני אדם בכלל ובין גברים ונשים בפרט.

יש הטוענים שהתלות של בוקובסקי באלכוהול עזרה לו לגבור על ביישנותו הטציטוט נבחר: ״כשאתה שותה העולם עדיין קיים. פשוט עכשיו הוא כבר לא לופת אותך בגרון״. 

 

 המינגווי - לזוכה פרס נובל לספרות ארנסט המינגווי הייתה תשוקה עזה למשקאות אלכוהוליים, אותה הצדיק בין היתר בציטוט המפורסם ״אם רוצים להכיר תרבות מסוימת, צריך לבלות לילה בברים שלה".

המשורר, שנולד בשנת 1899 באילינוי, הודה שהוא היה בן 15 כשהחל לשתות - והוא ידע לשתות.

בשני העשורים האחרונים לחייו, האיש שאחראי על כמה מהיצירות החשובות שנכתבו אי פעם לגם בסביבות הבקבוק וויסקי ליום, על אף שטען שהוא לא כותב תחת השפעת אלכוהול.

אמנם המינגווי היה ידוע כאדם שלא משתכר בקלות (אם בכלל), אך רבים טוענים שהאלכוהול הוא זה שהביא למותו.

ב-1961, בגיל 61, התאבד המינגווי, לאחר שסבל תקופה ארוכה מדיכאון. בעית, והמשורר עצמו הצהיר שהאלכוהול הוא אשר נתן סיבה לחייו.

הוא נפטר בשנת 1994 מלוקמיה, בגיל 73.

 

ציטוט נבחר: ״אדם אינטליגנטי צריך להיות שיכור לפעמים כדי לבלות את זמנו עם אווילים״.  

 

 דורותי פארקר - המשוררת והסופרת שנולדה כדורותי רוטשילד בשנת 1893 למשפחה יהודית, אמנם ידועה כאחת היוצרות המצחיקות והשנונות שחיו בינינו, אך היא ידעה חיים טראגיים עד מאוד.

אמה נפטרה כשהייתה בת חמש, דודה נספה על ספינת הטיטאניק, ואת אביה היא איבדה כשהייתה נערה.

כשנאלצה לפרנס את עצמה, החלה לעבוד כעורכת במגזין ״ווג״ והסתובבה בחוגים שונים של אנשי רוח, סופרים, משוררים וסוציאליסטים.

פארקר סבלה מעוני, דכאונות, אלכוהוליזם חמור ושני נסיונות התאבדות - האחד בעקבות הפלה שעברה והשני לאחר כשלון נישואיה - אבל כל אלו לא עצרו אותה מעשייה בלתי פוסקת.

היא כתבה שירים, מחזות, סיפורים קצרים ומאוחר יותר החלה לעבוד כמבקרת התיאטרון של כתב העת ״וניטי פייר".

היא פוטרה כעבור זמן מה, בשל חריפותה המוגזמת.

השנינות של פארקר הלכה לפניה, והיא נודעה בשל משחקי המילים שיצרה ללא הפסק, כמו למשל הציטוט הנודע -"I'd rather have a bottle in front of me than a frontal lobotomy" ("אני מעדיפה בקבוק לפני מאשר כריתת אונה", נסו לדמיין זאת במבטא שיכור).

פארקר המשיכה לפרסם את עבודותיה במשך כל חייה, עד שנפטרה מהתקף לב בשנת 1967, כשהייתה בת 73. 

 

 ציטוט נבחר: "אם אתם רוצים לדעת מה דעתו של אלוהים על כסף, תסתכלו למי הוא נותן אותו".  

 

 יהונתן גפן - הגאווה המקומית בכל הנוגע לחיבור שבין מילים ואלכוהול הוא ללא ספק יהונתן גפן.

גפן עומד מאחורי היצירות שכולנו גדלנו עליהן, ובראשן כמובן הכבש ה-16.

החיבור העמוק שמפגין גפן לאופן בו ילדים חושבים, מביא אל קדמת הבמה רעיונות תמימים ונאיבים, וכתיבתו מהולה לא פעם בזכרונות אישיים שמצליחים לרגש גדולים כקטנים.

בספרו האחרון, ״הילד הכותב״, הקדיש גפן פרק שלם לקשר שבין שתייה ויצירה.

הוא סבל במשך עשרות שנים מהתמכרות לאלכוהול ולחומרים שונים, ובראיון שקיים לפני כשנתיים אף הצהיר ש״כל הסופרים האמריקאים שקיבלו פרס נובל היו אלכוהוליסטים״.

בשנים האחרונות שומר גפן על אורח חיים בריא ונקי, וממשיך לפרסם שירים וסיפורים. 

 

ציטוט נבחר: "היי, בארמן, שים לי עוד מהקסם הזה הצהוב. ואל תדאג, אני לא אקיא. הכי הרבה אני אכתוב."