משהו טוב קורה בשנים האחרונות ליין הלבן בישראל; התחלנו לשתות אותו.

אולי זה האקלים הישראלי החם שמזמין עד מאוד יינות צוננים או קרים ממש

ואולי זו החשיפה ההדרגתית של שתיינים חדשים שהגבירה את המודעות והצריכה,

שכן המצטרפים החדשים מתחילים פעמים רבות ביינות לבנים חצי יבשים. הם מתוקים וקל להתרגל אליהם.

“אופיום להמונים” אם תרצו להשתמש במילים של מתחת לראדר.

לעומתם, יש את הצרכנים המנוסים והוותיקים. לא תראו אותם מחזיקים ביד גביע יין קריסטלי עם גוורצטרמינר בתוכו,

גם לא יינות מוסקט קלילים וקופצניים. המנוסים בכל העולם שותים יינות יבשים.

כמו שהקפה שלהם נטול סוכר, כך גם ביין. הם מעדיפים שרדונה או סוביניון בלאן, האצילים הצרפתיים הידועים.

שרדונה, אגב, הוא הזן הלבן המפורסם בתבל. יש מדינות דוגמת אמריקה ששם הזן מקבל מעמד של מלך ממש.

הקבוצה השלישית היא המעניינת ביותר.

אספני יינות ריזלינג גרמני לבן יבש. לעיתים יקרא Off Dry שאז יתקבל בסגנון של בין היבש לחצי יבש.

ריזלינג הוא לא אותו הזן המוכר בישראל זה דורות ועונה לשם אמרלד ריזלינג.

אמנם האחרון הוא תוצר הכלאה של האב הגרמני עם זן צרפתי צפוני העונה לשם מוסקדה, אך פרט לאזכור זה, אין הבן דומה לאב כלל.

 

ריזלינג גרמני מקורו בגרמניה, כאמור. רובו גדל בתנאים הרריים בטרסות משופעות של המוזל הגרמני.

זהו זן ענבים אציל שמהפנט חובבי יין לבן, שכן קשה להכין יין לבן נקי, טהור באיכות גבוהה. זהו עסק למקצוענים והריזלינג הגרמני הוא כזה.

יינות ריזלינג יבש גרמני מחזיקים זמן רב יחסית, הם תמיד בעלי חיוניות ומשמעת יקית מוקפדת. בקבוקים צרי צוואר מעטרים אותם והתוויות מרשימות לעיתים.

מגוון הארומות משתנה וכולל ריזלינגים פירותיים בריח לוונדר ופרחים, אחרים יהיו הדריים לימוניים והמשובחים שבהם יהיו מתיישנים עם רמזים לריחות דלק.

כולם מעניקים תחושה לא מכבידה בחיך. Less Is More אולי תהיה הקלישאה המתאימה. אפשר אחרת גם יתאים כאן.

יינות מינרליים זורמים שאותי הם לגמרי מהפנטים.

לא פלא שהריזלינג נחשב ליין של אליטות. אליטות של תרבות יין. של נסיון. של אספנות יין. מתי ניסיתם בפעם האחרונה יין שכזה?