יש מעט מאוד קוקטיילים שמחזיקים מעמד לאורך ההיסטוריה ומוכרים היום ממש כפי שהיו לפני שבעים שנה.

ברמנים שמחים לרקוח אותם, לפעמים עם איזה טוויסט עדכני ולקוחות נהנים מהם היום, ממש כמו בימים ההם.

בין הקוקטיילים ששרדו את מבחן הזמן, יש אחד שתמיד היה אופנתי,

תמיד זוהה עם שמש וחוף ים, עם מסיבות, חופשות ובכלל, חיים נטולי דאגות.

אני מתכוון כמובן למרגריטה, הקוקטייל המקסיקני שהיה אופנתי תמיד,

ובשנים האחרונות, עם התעצמות הפופולאריות של הטקילה, הפך לטרנדי אפילו עוד יותר.

היו שנים שבהן בליינים תל אביבים נהגו ללגום מרגריטה “קפואה”, משקה בטקסטורה של “ברד”;

קר, מתוק ו… לרוב גם לא איכותי במיוחד.

במקרה הטוב השתמשו הברמנים שהכינו אותו בטקילה זולה ובטריפל-סק מקומי.

במקרים פחות מוצלחים, היה מדובר ב”תחליף טקילה” שהיה כמובן זול משמעותית.

רק שבשנים האחרונות, עם התפתחות סצנת הקוקטיילים והמיקסולוגיה,

חזרה המרגריטה לגרסה הקלאסית שלה, זאת שנשענת על חומרי גלם מקסיקניים איכותיים

ומוגשת ללוגם כשטעמים של חמוץ-מתוק ואפילו מלוח משמשים בה בערבוביה והופכים כל לגימה לפיאסטה.

 

על מקורות הטקילה אין הסכמה בין המומחים.

ההסברים הפופולאריים קושרים אותו לתקופת היובש בשנות העשרים בארצות הברית.

באותה תקופה סבלו התזקיקים שהוכנו במהירות ובחשאי מאיכות נמוכה, ומי שרצה לשתות משקה איכותי יותר,

היה מוכרח להבריחו מעבר לגבול – הצפוני עם קנדה או הדרומי עם מקסיקו.

שניים מהסיפורים המקובלים ביותר בענף, עוסקים שניהם בנשים:

במקרה אחד מסופר כי ברמן רקח אותו במיוחד עבור ביתו של הקונסול הגרמני בקליפורניה,

האחר, והפופולארי יותר, מייחס את ההשראה לכוכבת שנות ה-30 מרג’ורי (מרגריטה) קינג,

שהייתה אלרגית לסוגים שונים של משקאות אלכוהוליים, אבל לא לטקילה,

ומשום כך נהגה לעבור את הגבול למקסיקו בתקופת היובש, ללגום שם כפי יכולתה

ויש הטוענים, אף להבריח בבגדיה כמה בקבוקי טקילה לטובת גרסה קרובה לבית יותר של המשקה.

 

כך או כך, מאחר שמדובר במשקה שמבוסס על שלושה רכיבים בלבד, ולכן יש חשיבות רבה לאיכותם של חומרי הגלם:

מיץ הליים מוטב שיהיה טרי ובאיכות גבוהה (וכמובן מליים ולא מלימון אלא אם ממש אין ברירה)

ורצוי בדרגת סאוור כלומר, ממותק אך במעט.

כך גם בנוגע לטריפל-סק שהוא למעשה ליקר תפוזים.

את האחרונה והחשובה ביותר שמרנו לסוף:

הטקילה היא הרכיב המשמעותי ביותר. ולמרות שהיא נמהלת עם המיץ, הליקר והקרח, טעמה נותר משמעותי ודומיננטי.

הבחירה שלי היא טקילה אביון סילבר: טקילה נפלאה, קריספית ומרעננת

שמשתלבים בה טעמי הדרים (אשכולית אדומה) פירות טרופיים (אננס) ומעט ספייסיות של פלפל שחור

שמקפיצה עוד יותר את הקוקטייל הזה שהוא כולו משחק של טעמים מנוגדים.

הנה מתכון למרגריטה בסיסית, אך מושלמת:

35 מ”ל טקילה אביון סילבר

20 מ”ל טריפל סק איכותי

15 מ”ל ליים-סאוור

מכאן כל מה שצריך הוא מלח וקרח.

את הקרח משקשקים בשייקר עם קרח, את המלח מפזרים על צלוחית,

מעבירים ליים של שפתי כוס טקילה (דומה לכוס מרטיני – רגל ארוכה, חזית משולשת ומפתח רחב)

טובלים אותה הפוכה במלח ומוזגים אליה את הקוקטייל המנוער והצונן מהשייקר.

יש מי שנוגים לעטר את שולי הכוס בפלח הליים. התוצאה, מכל מקום – איכותית ומרעננת,

טובה למסיבה ממש כמו לדייט או לדרינק שלפני הארוחה שאליה הזמנתם זוג חברים טובים.