נשים ואלכוהול

אליזבתה פוראדורי – יין

אחת הנשים המדוברות ביותר בעולם היין כיום, היא הייננית אליזבתה פוראדורי (Foradori). כשאביה נפטר בשנת 1976, והיא רק בת 11, אמה השתלטה על היקב ואלזיבתה החליטה שהיא רוצה להיות ייננית. כשהייתה בוגרת מספיק, יצאה ללמוד אנולוגיה, ומשם – הישר אל תוך הכרמים והעשייה. לנגד עיניה ראתה אליזבתה לא רק ייצור של יין איכותי, היא רצתה גם להחזיר אל קדמת הבמה את הטרולדגו (Teroldego), זן עתיק המקומי לאזור טרנטינו שבצפון מזרח איטליה, קרוב משפחה של הפינו-נואר והסירה. בעשורים האחרונים, היא הצליחה לגרום לזן הנשכח להיות מבוקש ביותר, אהוב ומצליח.

אליזבתה תמיד התרכזה באיכות ולא בכמות. אז היא עברה משיטות גידול מסיביות לגידולים עם יבול נמוך אך איכותי, ובהשפעת כתביו של רודולף שטיינר, אבי החקלאות הביודינאמית, היא הפכה את הכרמים לאורגניים וביודינאמיים. את היינות שלה היא מיישנת באמפורות (כלי חרס) והיא לא מוסיפה שמרים מתורבתים, אלא נותנת לשמרים הטבעיים, המקומיים, לעשות את שלהם בתהליך ההתססה. היינות שלה משקפים את הטרואר באופן הכי נאמן שניתן, וכשלוגמים מהם, קשה שלא להרגיש שלוגמים גם חלק ממנה עצמה.

קרדיט: מתוך אתר fin-wine.com

נעמה סורקין – יין

הכוכבת העולה בשמי יקבי הבוטיק הישראלים היא נעמה סורקין, שאחרי 12 שנים של עבודה כייננית הראשית של יקב דלתון, יצאה לדרך חדשה ביקב “אורטל” שברמת הגולן, שם גדלה. סורקין למדה ייננות באדלייד שבאוסטרליה, וישר כשחזרה החלה לעבוד ביקב דלתון, שם הייתה אחראית על כמה מהפכות, ובראשן גידולי כל הכרמים על ידי היקב עצמו, דבר די נדיר בישראל ובעולם ביקבים גדולים שכאלה.

בשנתיים האחרונות היא הייננית והכורמת של היקב הקטן שבקיבוץ אורטל (30 אלף בקבוקים בשנה, 40 דונם של כרמים), ומכינה יינות מצויינים מזנים פחות מוכרים בישראל כמו הרוזה הנהדר המיוצר מבלנד של ויוניה ורוסאן.

צילום: נטלי שפריר

אניישקה רוסו ומוניקה בילקה וסקובי – יין

כנראה שתי הנשים הכי חשובות בתעשיית היין הפולנית החדשה. כן, כן, קראתם נכון – יש יין בפולין והוא אפילו לא רע בכלל. רוסו היא האנולוגית היחידה בפולין, והיא ייננית יועצת המבוקשת על ידי יקבים בפולין ובכל העולם. כיום, היא עובדת במשרה כמעט מלאה ביקב ויליצקה (Wieliczka), אותו הקימה בקרבת קרקוב וכולו מושתת על שיטות אורגניות וביודינאמיות.

בילקה וסקובי היא סומליירית בעלת שם עולמי, שבונה למסעדות היוקרה של קרקוב תפריטים של יינו מקומיים בהתאמה למנות. השתיים מהוות את חוד החנית של עמותת “נשים ויין” שהקימה בילקה וסקובי לפני כחמש שנים, ומטרותיה העיקריות הן חינוך ליין מקומי, אוכל מקומי ומים מקומיים וכן תמיכה וקידום עסקים של נשים.

צילום: מארק לסיק

לורנה וסקז – רום

אחת מיצרניות הרום הטובות בעולם היא לורנה וסקז. היא נולדה בניקרגואה, ולמדה בצעירותה טכנולוגיית מזון וכימיה. היא הצטרפה למזקקת הרום זאקאפה (Zacapa) שבגואטמלה כשהייתה בת 22, שם אימנה את חוש הריח שלה כדי לזהות ארומות שונות והפכה לשם דבר בעולם הרום. היא אחת הנשים היחידות בתחום הגברי הזה, ושמה הולך לפניה.

וסקז הייתה זאת שהתעקשה שמזקקת זאקאפה תיבנה כ-2,300 מטר מעל פני הים, מתוך אמונה שהגובה ישפיע על הכנת הרום לטובה, ואכן כך קרה. את אומנות זיקוק הרום היא למדה מהמאסטר שלה, פדרו לאמצ’ו. כשהחלה לעבוד, לא היו נשים בסביבה כלל וכלל, אבל היא לא ויתרה ובמאמץ וכשרון רב, הפכה למאסטרית רום. “זה בדם שלי”, טענה בראיון לאחרונה, ומיד סיפרה שגילתה בגיל מבוגר יחסית שגם סבתה הייתה מזקקת בצעירותה בניקרגואה.

קרדיט: מתוך אתר independent.co.uk

קייט גארתוייית ותרזה פדרנס – סיידר

האחיות האמריקאיות האלו צוברות בשנים האחרונות מעריצים ופרסים מכל העולם בשל הסיידר שהן מייצרות. בבוסתני התפוחים שלהן שבאי מריט, פלורידה, השתיים מגדלות פירות לתפארת. הן טיילו ברחבי העולם כדי להבין את רזי ייצור הסיידר והפכו למומחיות בעלות שם עולמי בתחום.

הן החלו לייצר סיידר ארטיזנלי בשנת 2011, ורבים רואים בהן את האחראיות על מהפכת הסיידר הארטיזנלי שמתרחשת כיום באיזור המרוחק. החברה הקטנה שלהן הולכת וגדלה, וכיום הן מייצרות סביב ה-50 אלף ליטר בשנה. את המשקאות שלהן הן מייצרות מתפוחים שגדלים בשיטות אורגניות, ובתהליכי התססה טבעיים, והתוצאה – משקאות טרואריים, טעימים וקלילים שמלווים היטב כל ארוחה ופיקניק.

קרדיט: מתוך אתר ciderculture.com

האחות דוריס אנגלהרד – בירה

הנזירה הבווארית הזאת ידועה כ”הנזירה האחרונה באירופה שמבשלת בירה”. היא רואה בייצור בירה שליחות אלוהית, ואכן – הבירה שלה אלוהית. האחות אנגלהרד החלה לבשל קצת לפני שהושבעה כחברה במנזר הפרנציסקני שבדרום גרמניה, וכבר מההתחלה היא הבינה עד כמה עמוקה אהבתה לבירה.

המנזר שלה שוכן בכפר קטן המאכלס 7000 בני אדם בלבד, שם החלו נזירים בנדיקטיניים לייצר בירה עוד במאה ה-12. לאחר הפסקה של כמה מאות שנים, המנזר החל לייצר שוב בירה בשנת 1881, וב-45 השנים האחרונות, זו האחות אלנגלהרד, בת ה-65, שעומדת בראש המבשלה. את הבירה שלה היא מייצרת באופן מסורתי וארטיזנלי, ומוכרת אותה מהמבשלה – לכוס. היא מאמינה שבירה לא צריכה לטייל ולעבור מסעות, ולכן כדי לטעום את הבירה, צריך להגיע עד אליה – אך בי נשבעתי – זה שווה את הנסיעה.

קרדיט: מתוך אתר aleteia.org

.