האם באמת בקבוק כפול טוב יותר מבקבוק רגיל ומה הסיבה שמחירו גבוה יותר מאשר של שני בקבוקים?

למרות הקלישאה לפיה יין משתבח עם השנים, הרי שרק מעט יינות נועדו ליישון בבקבוק למשך שנים רבות.

בעבר יוחסה יכולת ההשתבחות בעיקר ליינות העילית של מחוז בורדו והם אלו שהובילו את התפתחות הבקבוקים בנפחים גדולים.

אז מדוע מיוחס ליין בבקבוק בנפח  גדול יותר, פוטנציאל איכות משופר?

 

בקבוק הזכוכית ליין המוכר לנו, זה שנראה כאילו היה כאן מאז ומעולם, הוא בעצם כלי קיבול ומארז חדש יחסית בעולם היין.

במשך אלפי שנות ייצור יין השתמשו בכלי קיבול שונים, בעיקר עור, חרס ועץ.

בקבוק היין כפי שאנו מכירים כיום, הופיע במאה השמונה עשרה, במקביל לפיתוח פקקי השעם כסוגר ארוך טווח

והפופולאריות שלו עלתה רק בסוף המאה ה- 19.

חביות אלכוהול

מהר מאד התפתחו בקבוקים במבנה שונה המייצג את אזור הגידול ממנו הגיע;

בקבוקי שמפיין העמידים, בקבוקי בורגון כרסתניים, בקבוקי בורדו גליליים, בקבוקי אלזס והריין אלגנטיים וארוכי צוואר

ועוד סגנונות רבים שכל אחד מהם ביטא את ייחודו של המשקה. נפח הבקבוק הסטנדרטי נקבע לנפח אחיד של 750 מ”ל.

 

מרגע הגעתו של היין אל הבקבוק, מתחילים המרכיבים בו להגיע לאיזון והשלמה, כשהחמצן שבאוויר – גורם משמעותי מאד בייצור היין,

הוא גם אחד מאויביו המרכזיים: חמצון מהיר של יין יהפוך אותו חלול, שטוח וחד ממדי.

בכל בקבוק יין נשארת בועת אויר ודרך הפקק נכנסת כמות אויר קטנה במשך כל חיי היין.

זו הסיבה שאנו שומרים את היין שלנו בשכיבה, כך שנוזל יהיה במגע תמידי עם פקק השעם, ישמור על גמישותו וימנע כניסת אויר מוגזמת אל תוך הבקבוק.

אידוי איטי וספיגה קלה של יין בפקק הם תהליכים בלתי נשלטים העוברים על כל יין וכתוצאה ממנו גדל נפח בועת האוויר ביחס לנפח הבקבוק,

דבר שמאיץ את קצב החמצון ואת סוף חייו של היין.

בכדי להימנע מאובדן היין, יינות איכות נדירים ששורדים יותר משני עשורים, עוברים תהליך של החלפת פקק ומילוי היין החסר.

ככל שנפח הבקבוק קטן יותר, כך יהיה היחס בין נפח הבקבוק לנפח בועת האוויר גדול יותר וקצב החמצון יהיה מהיר יותר.

זו בדיוק הסיבה שהחלו לבקבק יין בבקבוק כפול – מגנום שמו.

 

התוצאה הייתה מעודדת ומיד יוצר דאבל מגנום שהכיל שלושה ליטר,

כלומר נפח של ארבעה בקבוקים רגילים ואף בקבוקים גדולים עוד יותר שנשאו שמות של מלכים ואנשי מפתח מתקופת התנ”ך:

ירבעם, מתושלח, שלמאנסר, בלתאזר נבוכדנצר ועוד.

הבקבוק הגדול ביותר יוצר על ידי יקב ברינג’ר האמריקאי בנפח של מאה ושלושים ליטר, שהם 173 בקבוקים סטנדרטיים.

הבקבוק הריק שקל כמעט שבעים קילוגרם וגובהו היה מטר שלושים ושמונה סנטימטר. הבקבוק נמכר במכירה פומבית במחיר של יותר מ-55 אלף דולר.

 

חשוב לזכור שמשמעות בקבוק המגנום ליישון היא רק עבור יינות איכות שיוצאים נשכרים מזמן היישון בבקבוק.

עבור יינות פשוטים, צעירים ורעננים, אין משמעות פרקטית לבקבוק בנפח גדול. עם זאת, יין בבקבוק מגנום מהווה חוויה אסטטית.

יינות אלו הפכו פופולאריים מאד בשנים האחרונות: בבריטניה מדווים על עליה של יותר מ 20% במכירות יין בבקבוקי מגנום

והסיבה העיקרית היא הגשתם באירועים מיוחדים ושימוש בהם כמתנה ייחודית.